חרדה פתולוגית והתקפי פאניקה: הפרעה שכיחה

חרדה פתולוגית והתקפי פאניקה: 8.5 מיליון איטלקים סבלו מהפרעות חרדה, ההפרעה הפסיכיאטרית השכיחה ביותר במדינות כמו איטליה, לפחות פעם אחת בחייהם

אם, למעשה, הפחד הפיזיולוגי הוא תגובה טבעית של הנפש שלנו לגירויים חיצוניים שעלולים להוביל לסכנה, כאשר היא הופכת לפתולוגית, החרדה מוגדרת כאורח חיים אמיתי, כך שהמטופל מפתח נטייה מתמדת לדאגה, שליטה יתר והערנות יתר. , ובכך מרמה את עצמו להיות רגוע אך לא עושה דבר מלבד לחזק מצבים לא מתפקדים.

מהי חרדה פתולוגית

כאשר אנו מדברים על חרדה כללית, פוביות, דאגות קטסטרופליות או התקפי פאניקה, אנו מתכוונים לשורה של תגובות לא תפקודיות של הנפש ביחס לישות האמיתית של הגירויים החיצוניים איתם באים במגע, ולכן, הופכים מצב רגשי פיזיולוגי (של חרדה ופחד הדרושים להתמודדות עם סכנה) לסיטואציה פתולוגית, שאם היא חוזרת על עצמה, מסתכנת להפוך לכרונית.

בדרך כלל, אם כן, הגירויים מעוררי החרדה שאנו מקבלים בחיי היומיום שלנו (למשל דיבור בפומבי או בחינה קשה במיוחד) מעוררים תגובה רגשית פיזיולוגית בנפשנו, שאם היא מתפתחת כראוי, מסייעת לנו להתמודד. עם הקושי המיוחד הזה.

אם, לעומת זאת, התגובה החרדית היא חריגה ביחס לגירוי, היא הופכת לקויה ומתפקדת ומפחיתה את סיכויי ההצלחה שלנו. במקרה של חרדה פתולוגית, למעשה, קשה להתמודד עם ביטויים סומטיים ונפשיים של המחלה, שבסופו של דבר משתלטים עליה.

חרדה: מהם התסמינים?

הביטויים הסומטיים העיקריים של חרדה הם: גלי חום או צמרמורות, פולקיאוריה, דיספגיה או "גוש בגרון", רעד, עוויתות בשרירים, מתח או כאבים בשרירים, עייפות קלה, אי שקט, קוצר נשימה ותחושת חנק, דפיקות לב, הזעה או קור, ידיים רטובות, יובש בפה, סחרחורת או תחושת חולשה, בחילות, שלשולים או הפרעות בטן אחרות, קושי להירדם ושמירה על שינה עמוקה ומספקת.

ביטויים פסיכולוגיים של חרדה כוללים תחושת עצבנות או קצה, תגובות אזעקה מוגזמות, קשיי ריכוז, תחושת קלות ראש, חוסר יכולת להירגע, עצבנות, גישה חוששת, פחד ממוות, פחד מאיבוד שליטה, פחד מהיכולת להתמודד.

לאנשים החווים חרדה בצורתה הפתולוגית ישנה נטייה לדאגה, להתחשבנות יתר, לדיירות ולערנות יתר. בדרך זו, חרדה צפויה להפוך לדרך חיים אמיתית, נפשית כאחד, בשל הגברה מתמשכת של המציאות וציפייה מתמדת לפגיעה עם תחושת חוסר אונים, ומעשית, תוך הימנעות ממצבים מסוימים, אובדן אוטונומיה. וצריך ביטחון וחרדה צפויה.

מה הם התקפי חרדה

אחד הביטויים השכיחים ביותר של חרדה פתולוגית הם התקפי פאניקה, בהם יש שכיחות באוכלוסייה הכללית בין 1.55 ל -3.5% כאשר הם תופעה מרכזית של הפרעת פאניקה ו -14% אם מתייחסים להתקפי פאניקה מדי פעם, תסמינים שאנו יכול להגדיר כפרפיזיולוגי, ולא כאלמנטים של מחלה במקרה זה.

זהו החצנה של פחד עז, ​​המלווה בסימפטומים סומטיים וקוגניטיביים כאחד ויש לו התחלה פתאומית ושיא, ואחריו חזרה איטית ליציבות.

ה- DSM-V מזהה התקף פאניקה כתקופה של פחד או אי נוחות עז מלווה לפחות בארבעה מתוך 13 סימפטומים סומטיים או קוגניטיביים (התקפים ללא לפחות ארבעה מתסמינים אלה מוגדרים כפאוסיסימפטומטיים), שהגיע לשיא במהירות (בעוד כ -10 דקות, אבל פחות) ולעתים קרובות הוא קשור לתחושת סכנה או קטסטרופה מתקרבת וצורך לברוח.

התקפי פאניקה: מה הם התסמינים?

13 הסימפטומים הסומטיים או הקוגניטיביים שיכולים להתרחש בהתקף חרדה הם:

  • דפיקות לב, דפיקות לב או טכיקרדיה;
  • מְיוֹזָע;
  • רעידות עדינות או גדולות; קוצר נשימה או תחושת חנק;
  • תחושת חנק
  • כאבים או אי נוחות בחזה;
  • בחילות או אי נוחות בבטן;
  • תחושת נפיחות, חוסר יציבות, קלות ראש או התעלפות;
  • ניעור (תחושת חוסר מציאות) או דפרסונליזציה (ניתוק מעצמך);
  • פחד לאבד שליטה או להשתגע;
  • פחד למות;
  • paresthesia (קהות או תחושת עקצוץ);
  • צמרמורת או גלי חום.

בתחילה התקפי פאניקה מתרחשים בפתאומיות, מבלי להיות מקושרים למצבים מסוימים, אך בהמשך הם מתחילים להתרחש ביחס לתנאים ולרגעים ספציפיים.

מסיבה זו, המומחים מבחינים בשני סוגים שונים של התקפי חרדה: צפי ומצבי.

חרדה צפויה

מכיוון שמדובר בחוויה בלתי צפויה, אינטנסיבית, מאוד לא נעימה, המלווה לרוב בפחד מאיבוד שליטה (פיזית או פסיכולוגית), מטופלים רבים (אך לא כולם) מתחילים לפתח פחד להחיות חוויה זו (חרדה צפויה) וכך נוטים להימנע ממצבים שבהם הם היו חולים, מחשש שסיכויי ההתקפות יחזרו על עצמם.

זה יכול להוביל למצבים פתולוגיים אחרים כגון דאגה מוגזמת לגבי כל סימפטום גופני הנחשב לא נורמלי או פחד להיות חולה מול אנשים אחרים.

מעגל קסמים זה מכונה על ידי מומחים "מצעד הבהלה" והוא הגורם העיקרי להפרעת התקפי פאניקה.

התקפי פאניקה ואגורפוביה

הפרעת פאניקה קשורה לרוב לאגורפוביה, כלומר לחרדה להיות במצבים ובמקומות מהם קשה לצאת או להתרחק.

למעשה, אגורפוביה מתפתחת בעיקר במצבים בהם המטופל נמצא לבד או בתוך קהל אנשים, או במקומות שקשה, אם לא בלתי אפשרי, לצאת מהם, כגון גשרים, רכבות, אוטובוסים או מכוניות. מדובר בהקשרים בהם חולי אגורפוביה עלולים לפתח התקף חרדה.

לכן, הסובלים מאגורפוביה ינסו להימנע ממצבים או ממקומות שבהם הם יודעים שהתקף חרדה עלול להתרחש, או, אם לא ניתן להסתדר בלעדיהם, הם יסבלו את שהותם במקום זה בקושי רב ויעדיפו מישהו מהימן. לצידם מי יכול לעזור במקרה של התקף הבהלה.

אבחון התקפי חרדה

על מנת לבצע אבחנה נכונה, המומחה יעריך האם התקפי הבהלה המשפיעים על המטופל עומדים בקריטריונים מסוימים או לא:

  • הפרעת פאניקה מאובחנת כאשר המטופל מדווח על התקפי פאניקה בלתי צפויים וחוזרים ואחרי שלפחות אחד מהם אחד או יותר מהתסמינים הבאים התרחשו במשך חודש או יותר: דאגה להתקפי חרדה נוספים; לדאוג מההשלכות של התקף הבהלה (מאובדן שליטה, ועד להשלכות במישור הפיזי); שינוי משמעותי בהתנהגות הקשורה לפיגועים.
  • האם הפרעת פאניקה קשורה לאגורפוביה.
  • בין אם התקפי פאניקה אינם נגרמים כתוצאה משימוש בסמים, שימוש לרעה בתרופות או מצבים רפואיים כלליים (כגון תת פעילות של בלוטת התריס).
  • אם התקפי פאניקה אינם קשורים להפרעות נפשיות אחרות כגון: פוביה חברתית, פוביה ספציפית, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעה פוסט טראומטית או הפרעת חרדה.

טיפול בהפרעת פאניקה

הניהול הקליני של הפרעת פאניקה הוא היבט חשוב ועדין, שכן הסיכון לחולים הסובלים ממנה הוא, לטווח הארוך, כרוניות של ההפרעה.

למעשה, התוצאות הטיפוליות לטווח הקצר-בינוני צופות מדד הפוגה של כ -90%, אך בשלב המעקב, שנתיים לאחר תחילת הטיפול, רק 45% מהחולים שטופלו שמרו על הפוגה (או שיפרו את סימפטומים).

לכן בשלב האבחון חשוב לבצע הערכה מלאה ומדויקת של ההפרעה וכתוצאה מכך הטיפול המתאים ביותר, על מנת להדגיש את שלבי הטיפול שעשויים להיות קריטיים יותר ולקבוע תוצאה חיובית או שלילית של הטיפול. .

הטיפול הטיפולי בהפרעת פאניקה כולל שלבים שונים: הצריכה הראשונית של המטופל, השלב החריף של הטיפול, שלב התחזוקה של הטיפול (שיכול להימשך בין 6 ל -12 חודשים), הפסקת הטיפול התרופתי והטיפול הארוך- מעקב מונח.

באופן כללי, הטיפול הנבחר בהפרעת פאניקה כולל שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי-שיקומי מסוג קוגניטיבי התנהגותי על מנת לאפשר למטופל להשיג שורה של מטרות טיפול, כגון: פתרון התקפי פאניקה ספונטניים. , התאוששות תפקודית (במיוחד בכל הנוגע למגבלות שמטילה האגורפוביה), היכולת לחזור לנהל את התחושות הפיזיות והגוף שלהם מבלי שאלו יהיו קשורים לפחדים.

אבחון והערכה מותאמים תמיד חיוניים לגיבוש אבחון והתערבות טיפולית הממוקדת ככל האפשר למטופל, אך באופן כללי ניתן לומר כי טיפול תרופתי חשוב ל'בלום 'התקפי פאניקה פתאומיים, בפרט להפחתת סומטיות. סימפטומים, בעוד טיפול קוגניטיבי התנהגותי נועד להפחית הימנעות ולכוון אנשים לדרך חשיבה המתפקדת בתחושותיהם ובפחדיהם הפיזיים.

בכל הנוגע לטיפול התרופתי, התרופות ה"ריפוי "הנפוצות ביותר הן תרופות נוגדות דיכאון סרוטונרגיות (SSRI), שתמיד יש לדון בהן על תפקודן, במיוחד על מנת לפרק את הדעות הקדומות השונות שיש לאנשים לעיתים קרובות על כך. -תרופות פסיכוטרופיות.

חשוב לדעת כי עם תרופות נוגדות דיכאון סרוטונרגיות (SSRI)

  • יש חביון של תגובה משתנה בין 3-6 שבועות;
  • עלולה להיות החמרה בתמונה הקלינית בשבועיים הראשונים;
  • עשוי להיות כרוך בתופעות לוואי;
  • הם אינם יעילים ב 20-30% מהמקרים;
  • צריכתם דורשת שלב תחזוקה של 6-12 חודשים לפחות ממועד התגובה הקלינית.

לבסוף, חשוב להדגיש את חשיבותו, לצרכי הטיפול, של מטופל המודע לתפקידו הפעיל בניהול פסיכולוגיה. מצוקה והתסמינים שההפרעה כרוכה בהם.

קרא גם:

היפוכונדריה: כאשר חרדה רפואית הולך רחוק מדי

חרדה סביבתית: ההשפעות של שינויי אקלים על בריאות הנפש

חרדה: תחושת עצבנות, דאגה או אי שקט

מקור:

האנושות

אולי תרצה גם