מטפלים ומגיבים ראשונים סיכנו את מותם בשליחות הומניטרית

במדינות רבות בעולם, לא תמיד יש מצבי שלום שיכולים להעמיד איגודים הומניטריים בסיכון. הסכנה היא גם להיהרג על ידי קבוצות חמושים, רק בגלל שהן בשטח "שלהם".

אגודות הומניטריות מעורבות לרוב במשימות ופרויקטים בשדות מלחמה ובמקרה של רעב בכל העולם. הם גם מספקים סיוע בבריאות בכפרים עניים באזורים מרוחקים. גיבור הסיפור הזה הוא אחות מקצועית שהועברה לאמבולנס בקונגו הדרומית בכדי לספק פעילויות תמיכה בריאותית, בזכות אישור הרשויות המקומיות. אבל משהו השתבש.

המקרה

ב- 28, נובמבר, 2004 בעת עריכת סקר ב- DR.Congo, החנינו את מכוניותינו לאחר שהיו בקשר עם הרשויות המקומיות ואישרנו את אישורן לביצוע פעילויות. לפתע הופיעו שני גברים לא מזוהים נושאי אקדחים והתחילו לצעוק עלינו, ושאלו מי אנחנו ומי אמר לנו שיש מוקשים באזור. הם הוסיפו שאנחנו חשדנים ובסוף הם הטילו אותנו שהם היו צריכים לבדוק את כל המכוניות כולל האמבולנס וחפצים אחרים.

אחד מהם שאל אותנו על מה שיש לנו באמבולנס. הסברתי שאנחנו עובדים הומניטריים וכאיש צוות רפואי היה לנו רק ציוד רפואי. ואז הוא שאל אותי כמה זמן אנו הולכים להחזיק מעמד באזור? עניתי שאנחנו עובדים 8 שעות ביום. התמזל מזלנו ואחד מאיתנו יכול היה להבין את השפה המקומית שלהם.

הוא ניגש לעמיתו ואמר לו שהם צריכים להתקשר לקבוצות חמושות אחרות, בכדי שיוכלו להרוג אותנו ולהצליח לאסוף את מה שהיה לנו. לאחר שנאמר לנו מה הם מתכננים לעשות, מיד חלקנו את המידע עם הצוות והפסקנו את העבודה ויצאנו מהאזור באמצעות דרך אחרת.

לרוע המזל, עובדים הומניטריים של ארגון בינלאומי אחר הותקפו באגרסיביות באותו יום ואדם אחד נהרג והאיזור היה שייך למיליצים, לא הייתה נוכחות של כוח ממשל / משטרה באזור עקב כך.

הפיתרון האלטרנטיבי היה השימוש בחיילים לשמירת שלום של האו"ם להגנה. עקב אירועים נוספים נוספים מסוג זה, האזור הוכרז כבלתי בטוח ואסור לפעולות הומניטריות עד להמשך שיפור ביטחוני ונאלץ לעבור לאזור אחר בדרום קיבו לעבודה שהייתה יציבה יותר.

אָנָלִיזָה

אני בוחר את המקרה הזה מכיוון שבתחילה היינו צריכים להיות בצרה גדולה. יתרה מזאת, היינו צריכים לעשות יותר מאז שהאוכלוסיות היו באמת זקוקות לשירותים שלנו, אבל קבוצת זרועות בלתי מבוקרת הפכה את הסצינה לא בטוחה.

הסיבה שזה קרה הייתה זו לא היינו בקשר עם מנהיגי הקבוצות המזוינות מכיוון שהם היו ללא פיקוח והיה צריך לקיים את הקשר עם קבוצות אלה באמצעות רשויות מקומיות, שבוודאות היו בקשר איתם. אבל עדיף לשמור על קשר עם שחקנים אחרים או עם מנהיגי הקבוצה החמושה כולל אוכלוסייה על ידי כך שיידעו אותם מי אנחנו, סוג של פעילויות הומניטריות, עקרונות יסוד בארגון כמו (אנושיות, חלקיות, ניטרול…).

סוג הפשרות שהיו חייבות להיות שקיפות, אמינות, מערכות תקשורת ברורות שיש לערוך אותן והערכת אבטחה חזקה, יש צורך בהכשרה ביטחונית ויכולה להיות הדרך הטובה ביותר לשמור על הומניטרים.