מוות בעריסה (SIDS): מניעה, גורמים, תסמינים ושיעורי מקרים

מכונה בדרך כלל "מוות בעריסה" אך שמו המדויק יותר הוא "תסמונת מוות פתאומי של תינוקות" הידועה גם בשם "תסמונת מוות פתאומי של תינוקות" או "מוות בלתי צפוי של תינוקות" (SIDS) היא תופעה שטרם הוסברה במדויק על ידי חוקרים

SIDS מתבטא במוות פתאומי ובלתי צפוי של תינוק בריא לכאורה, לעתים קרובות בהיעדר מוחלט של סימנים מקדימים וסיבות סבירות.

כמעט תמיד המוות נותר בלתי מוסבר גם לאחר בדיקות שלאחר המוות.

תמיכה באבל למשפחות שנפגעו מ- SIDS חשובה, שכן מותו של התינוק הוא פתאומי וככל הנראה ללא סיבה, וכתוצאה מכך טרגדיה בלתי צפויה ובלתי מוסברת שמותירה את ההורים באבל בלתי ניחם, עמידים אפילו לפגישות ארוכות של פסיכותרפיה ותמיכה בתרופות נוגדות דיכאון.

מכיוון למוות בעריסה אין עדים, הוא קשור לרוב לחקירה בחיפוש אחר אשמה אפשרית מצד אחד ההורים או שניהם.

שיעורי מוות בעריסה

התסמונת פוגעת בילדים ב-12 החודשים הראשונים לחייהם והיא עדיין גורם המוות המוביל של תינוקות בריאים שנולדו במדינות מתועשות.

באיטליה הייתה שכיחות של כ-0.5 לאלף בשנת 2011 (23 ילדים מתחת לגיל 5 שנים, 1.3% מסך מקרי המוות בתקופת הייחוס).

נתונים עבור השנים 2004-2011 עבור אזור פיימונטה מראים שיעור תמותה ממוצע של SIDS של 0.09 לכל 1000.

זוהי הסיבה השכיחה ביותר למוות בין גיל חודש לשנה.

כ-90 אחוז מהמקרים מתרחשים לפני גיל חצי שנה, כאשר שיא המקרים הוא בין גיל חודשיים לארבעה חודשים.

SIDS שכיח יותר אצל בנים מאשר בנות.

SIDS מהווה כ-80% ממקרי מוות פתאומי בלתי צפוי של תינוקות (SUIDs).

האם יש תסמינים 'מקדימים' של מוות בעריסה, SIDS?

הורים רבים תוהים האם ניתן להבחין בכמה סימנים קטנים שתינוקם נמצא בסיכון להיפגע מתסמונת זו, כדי שיוכלו להתערב בזמן?

התשובה היא לצערי לא.

אין תסמינים ניתנים לזיהוי של SIDS, נראה שתינוקות שמתים מתסמונת זו אינם סובלים מכל צורה של כאב או מראים ראיות פיזיות כלשהן.

כמה חוקרים ניסו לסכן מתאם בין תסמיני נשימה דמויי שפעת, אבל הנושא עדיין שנוי במחלוקת.

למרות שאין גורמים או תסמינים מסוימים, יש עדויות לקיומם של התנהגויות ומצבים שעשויים להיות גורמים המגבירים את הסיכון ל-SIDS, ואחרים שהם, להיפך, גורמי הגנה (הורדת הסיכון).

גורמים המגבירים את הסיכון למוות בעריסה אצל תינוקות

מול חוסר האפשרות לקבוע סיבה חד משמעית, בוצעו מחקרים אפידמיולוגיים שמצאו קיומם של כמה גורמי סיכון שניתנים למניעה וחלקם בלתי ניתנים למניעה; עם זאת, אף אחד מאלה אינו גורם ספציפי ל- SIDS.

הוצעה הדרישה לשילוב של גורמים הכוללים רגישות גנטית בסיסית, מסגרת זמן ספציפית בהתפתחות הילד וגורם דחק סביבתי.

מתחים סביבתיים אלו עשויים לכלול שינה על הבטן או על הצד, התחממות יתר וחשיפה לעשן טבק.

חנק בשוגג במהלך שיתוף מיטה (הידוע גם בשם שינה משותפת) או חנק מחפצים רכים עשויים גם הם לשחק תפקיד.

גורם סיכון נוסף שאינו ניתן לשינוי הוא 39 שבועות הריון.

סיבות אחרות כוללות זיהומים, הפרעות גנטיות ובעיות לב.

בעוד שהתעללות בילדים בצורה של חנק מכוון עשויה להיות מאובחנת בטעות כ-SIDS, מאמינים שזה מהווה פחות מ-5% מהמקרים.

נמצאו הבדלים בתדירות בקורלציה עם מגדר וגיל התינוק, מוצא אתני, רמה תרבותית וכלכלית של ההורים.

שיטות המפחיתות לחלוטין את הסיכון ל- SIDS אינן זמינות כיום, אם כי קיימות מספר התערבויות שיכולות להפחית משמעותית את שכיחות SIDS בילדים.

מחקרים רבים מראים שאחד הגורמים העיקריים הוא תנוחת שינה שאינה שכיבה (הסיכון גבוה בהרבה אם התינוק ישן על הבטן, או על הצד).

לכן מומלץ מאוד להרדים את התינוק תמיד על הגב (גב על המיטה, בטן למעלה).

ההערכה היא שאם ההרגל הבטוח יותר של תינוקות לישון בשכיבה (על הבטן) במקום בשכיבה (על הבטן) היה נפוץ כבר בשנות ה-1970, כלומר כשהעדויות המדעיות והקליניות הראשונות בנושא היו זמינות, ניתן היה להציל חיים של כ-50,000 תינוקות במדינות המערב בלבד.

גורמי סיכון הניתנים לשינוי ו/או מניעה למוות בעריסה

מצבי סיכון הניתנים למניעה עבור SIDS כוללים:

  • עישון סיגריות בבית
  • אמא מעשנת במהלך ההריון (בדומה למדבקות להפסקת עישון);
  • תזונה וטיפול לא נאותים לפני הלידה;
  • שימוש באלכוהול והרואין;
  • טמפרטורת חדר גבוהה מדי;
  • ביגוד מוגזם;
  • שימוש מופרז בשמיכות;
  • זיהומים בדרכי הנשימה;
  • תנוחת שינה מלבד שכיבה;
  • מרווח QT ארוך (ניתן לזיהוי באמצעות אלקטרוקרדיוגרמה).

גורמי סיכון שאינם ניתנים לשינוי

  • גיל התינוק (צעיר מ-5 חודשים)
  • לידה מוקדמת;
  • עונת החורף.

שיתוף מיטת הורים

נראה ששיתוף הורים מגביר את שכיחות התסמונת, במיוחד אם:

  • אחד ההורים או שניהם מעשנים
  • אחד ההורים או שניהם משתמשים באלכוהול, סמים, תרופות;
  • אחד ההורים או שניהם בעלי משקל ומבנה גוף מרשים;
  • אחד ההורים או שניהם הם 'ישנים כבדים';
  • אחד ההורים או שניהם ישנים על כורסאות, ספות, משטחים רכים בהם יש אפשרות 'לשקוע'.

עישון פסיבי ושלישוני

עישון פסיבי נמצא בקורלציה עם התסמונת: ילדים שמתים מ- SIDS נוטים לריכוז גבוה יותר של ניקוטין וקוטינין (המעיד על חשיפה כרונית לעישון פסיבי) בריאותיהם מאשר ילדים שמתים מסיבות אחרות.

אולם גם עישון מחוץ לבית חושף את הילד לכמויות גבוהות של עשן שלישוני, ולכן על מנת להעלים לחלוטין את גורם הסיכון, רצוי בהחלט להורים להפסיק לעשן כליל, דבר שישפר את בריאותם של כל בני הבית. וגם להוריד את הסיכון שהילד יעשן כמבוגר.

מוות בעריסה וחיסונים: האם יש קשר?

חיסונים אינם גורם סיכון ל- SIDS. להיפך, לפי חלק מהמחקרים, בחלק מהמקרים יש לחיסונים השפעה מגנה מפני SIDS: חיסון דיפתריה-טטנוס- שעלת, למשל, נמצא בקורלציה עם הפחתה ב-SIDS.

מוות בעריסה והפרעות קצב לב

לצד מחקרים רבים על הפתוגנזה של SIDS, אלה המתמודדים עם הפרעות קצב לב מבוססות גנטית, כלומר קנולופתיות ובעיקר תסמונת QT ארוך, הופכים חשובים יותר ויותר.

למרות שבמספרים מצומצמים יותר חלק מהמקרים של SIDS נקשרו עם תסמונת Brugada, תסמונת QT קצרה וטכיקרדיה פולימורפית חדרית קטכולמינרגית.

מניעת מוות בעריסה

לאור גורמי הסיכון, ישנן מספר המלצות להפחתת הסיכון ל- SIDS:

  • התינוק צריך לישון על בטנו (שכיבה);
  • אסור לעשן בסביבה שבה הוא שוהה או ישן ובבית;
  • אסור שהסביבה בה הוא ישן תהיה חמה מדי (המיקרו אקלים של החדר אופטימלי כאשר הטמפרטורה היא בין 18 מעלות צלזיוס ל-20 מעלות צלזיוס וכאשר החלפת אוויר טובה מאפשרת ללחות להיות בסביבות 50%) אסור לו. להיות מכוסה יתר על המידה ועליו לישון הרחק ממקורות חום;
  • במקרה של חום, הילד צריך להיות מכוסה פחות;
  • מומלץ לתינוק לישון בחדר הוריו במיטת התינוק שלו ולא במיטת הוריו;
  • השימוש בבובות נחשב כיום לגורם מפחית סיכונים.

איך לארגן את העריסה כדי להוריד את הסיכון למוות בעריסה?

כדי להפחית את הסיכון ל- SIDS, אסור שיהיו בעריסה חפצים העלולים להגביל את נשימתו של התינוק (כגון בובות, פוחלצים, כריות, סדינים מקומטים).

אין להניח את הסדין על ראש התינוק אלא לכסות רק עד החזה ולחשוף את הזרועות כך שתנועתן לא תגרום לסדין לכסות את הראש ודרכי הנשימה.

יניקה ומוות בעריסה של התינוק

מחקר משנת 2005 הראה ששימוש דמה הפחית את הסיכון לתסמונת ב-90%.

נראה כי הדבר נובע מהעובדה שהגרעין המנספלי של העצב הטריגמינלי, המופעל על ידי שימוש דמה, מפעיל את ה- Arousal באמצעות הפעלת היווצרות הרשתית.

זה מאפשר שליטה בתפקודים החיוניים של התינוק (קצב לב, נשימה, pH וטמפרטורת הדם), שאחרת, במיוחד אצל תינוקות לא בוגרים, עלולים להיכשל בתנאים של גירוי סביבתי מינימלי (בשינה).

המשפיע של פונקציות אלה הוא המוליך העצבי גלוטמט המופק, בדיוק, על ידי הגרעין המנספלי של הטריגמינל בגירוי, במקרה זה, של הדמה.

SIDS כמעט

אם נחלץ מיד, ניתן להחיות חלק מתינוקות SIDS ובמקרה זה אנו מדברים על 'כמעט פספוס SIDS', עם זאת, עדיין קיים סיכון גבוה מאוד לפגיעה מוחית קבועה חמורה יותר או פחות עקב אנוקסיה עם נכות אפשרית.

קרא גם:

חירום בשידור חי אפילו יותר... בשידור חי: הורד את האפליקציה החינמית החדשה של העיתון שלך עבור IOS ואנדרואיד

דום נשימה חסימתי בשינה: מה זה וכיצד לטפל בה

דום נשימה חסימתי בשינה: תסמינים וטיפול בדום נשימה חסימתי בשינה

תמרון חסימה של ילדים בדרכי הנשימה במקרה של הקאות או נוזלים: כן או לא?

החברה האיטלקית לניאונטולוגיה: "לידות מוקדמות לאמהות חיוביות הולכות וגדלות"

מה ניתן לעשות כדי למנוע מוות בעריסה SIDS?

תסמונת מצוקה נשימתית (ARDS): טיפול, אוורור מכני, ניטור

מקור:

Medicina Online

אולי תרצה גם