שבר בחוליות: גורמים, סיווג, סיכונים, טיפול, שיתוק

שבר בחוליות: ברפואה, המונח 'שבר' משמש להתייחסות לשבירה מתמשכת של עצם, לרוב כתוצאה מאירוע טראומטי שעוצמתו עולה על ההתנגדות של העצם ולכן היא 'נשברת'.

דוגמאות אופייניות לשבר תכוף הן עצם הירך או עצם הזרוע.

כאשר שבר משפיע על חוליה אחת או יותר, כלומר העצמות המרכיבות את שלנו עמוד השדרה, זה נקרא 'שבר בחולייה'.

כל החוליות עלולות להיות מושפעות משבר, ולכן - בהתאם לאזור הפגוע - יהיה לנו שבר בחוליות צוואר הרחם, בית החזה, המותני, העצה והקוציגאלי.

שבר בחוליה הוא אירוע משתנה ביותר מבחינת החומרה

בהתאם לגורם, החוליות עלולות להישבר בצורה חמורה יותר או פחות, ובעיקר - עלולות לערער את שלמות עצבי עמוד השדרה וחוט השדרה: במקרה האחרון, השבר בחוליות הופך לאירוע מפחיד ביותר, שכן הוא עלול להוביל ל ליקויים מוטוריים ו/או תחושתיים נוירולוגיים קבועים (למשל שיתוק) ובמקרים החמורים ביותר, אפילו מותו של החולה.

שבר בחולייה יכול להיות קשור למיאלופתיה (מחלת מח עצם), רדיקולופתיה (מחלת שורש עצב עמוד השדרה) ו/או דיסקופתיה (מחלת הדיסק הבין חולייתי).

סיווג שבר בחוליות

שברים בחוליות הם נושא לסיווגים רבים, אם כי כיום משתמשים בעיקר בסיווג דניס ו-AO.

סיווג דניס

דניס חילק את החוליה לשלושה עמודים: קדמי (גוף חולייתי), אמצעי (פדיקל) ואחורי (למינות, תהליכים מפרקים ועמודים) עם הרצועות שלהם.

על פי הסיווג של דניס ישנם שברים קלים, המשפיעים על התהליכים הרוחביים והספינים, הרצועות והאיסתמוס המפרק, ועיקריים:

  • שברי לוקסציה: אלה מלווים בהחלקה של חוליה אחת ביחס לאחרת, עם מעורבות תכופה של מבני העצבים המצויים בתעלת השדרה, וכתוצאה מכך, ליקויים נוירולוגיים. שברים אלו אינם יציבים ותמיד יש לטפל בהם בניתוח, במטרה לפרק את מבני העצבים ולייצב את החלק השבור של העמוד באמצעות אמצעי סינתזה של מתכת, לרוב בסגסוגת טיטניום (ברגי פדיקל, תחליפי גוף חוליות);
  • שברי דחיסה: אלו הם שברים המתרחשים על בסיס כוחות לחיצה הנוטים לגרום לסדקים קטנים בתוך גופי החוליות, וכתוצאה מכך לשקיעה ואיבוד גובה של גופי החוליות. אם אובדן הגובה הנגרם מהדפורמציה עולה על 50%, עדיף לעבור לטיפול כירורגי במערכות ייצוב דומות לאלו המתוארות לשברי נקע, או במכשירים זעיר פולשניים המאפשרים לעצב מחדש ולחזק את גוף החוליה באמצעות השימוש. של שרפים אקריליים או תחליפי עצם סינתטיים (hydroxyapatite). אם אובדן הגובה נמוך מ-50%, ניתן לטפל בהם באופן שמרני באמצעות פלטות אורטופדיות או טכניקות קונסולידציה באמצעות ניתוח וירטברופלסטיקה מלעורית. אם הם גורמים לדחיסה של מבני העצבים, שהיא נדירה מאוד, מתווספת דחיסה כירורגית של תעלת השדרה לטכניקות הנ"ל;
  • שברים מתפרצים: אלה מורכבים משבר מרובה של שבר של כל גוף החוליה עם מנגנון טעינה צירי המוביל לסטייה של pedicles ולרטרופולסיה של שבר עצם לתוך תעלת עמוד השדרה. הם עלולים להיות לא יציבים ויש לטפל בהם בניתוח. אם נדרשת דה-קומפרסיה, מבוצעת כריתת למינקטומית לשחרור מבני העצבים או, במידת הצורך, כל גוף החוליה מוחלף בתותבות מתכת המוכנסות דרך גישות קדמיות דרך החזה או הבטן. אם אין צורך בהחלפה של גוף החוליה, בדרך כלל כאשר היצרות התעלה עקב רטרופולסיה של שבר הגוף היא פחות מ-50% מהקוטר האנטרו-אחורי הרגיל, ניתן להשתמש בגישות אחוריות באמצעות ברגי פדיקל בטכניקה הפתוחה המסורתית. , או טכניקות זעיר פולשניות מלעוריות אם המצב אינו מצריך דקומפרסיה כירורגית של מבני העצבים;
  • שבר כפיפה/הסחת דעת (או שבר סיכוי): אלה מאופיינים בפציעה שלרוב משתרעת אל התאים הקדמיים, האמצעיים והאחוריים של החוליה; למעשה, לפיכך, בשברים בחוליות כפיפה/הסחת דעת יש מעורבות מוחלטת של החוליה. כיפוף חוליות/שברי הסחת דעת מתרחשים בתאונות דרכים חזיתיות שבהן היה המעורב חגור חגורת ברכיים. זה מוביל לתזוזה לא תקינה קדימה של פלג הגוף העליון, בעוד האגן נשאר נייח על מושב המכונית, מכיוון שהוא ננעל במקומו על ידי חגורת הברכיים. שבר הסחת דעת בכיפוף חוליה כמעט ואינו משפיע על מתיחות של עמוד השדרה מלבד עמוד השדרה החזי או המותני;
  • שבר תהליך רוחבי: אלה מאופיינים בפגיעה של אחד או יותר מהתהליכים הרוחביים הקיימים בחוליה. שבר בחוליה של התהליך הרוחבי הוא שבר יציב ולכן אינו חמור במיוחד. בדרך כלל, פרקים של שבר בחוליה של התהליך הרוחבי הם תוצאה של סיבוב לא תקין או כיפוף לרוחב לא תקין של עמוד החוליה.

סיווג OA של שבר בחוליות

סיווג ה-OA מחלק את שברי החזה לסוג A (דחיסה), סוג B (פלקציה-הסחת דעת) וסוג C (סוג B + רכיב סיבובי).

לסיווג זה יש קטגוריות נוספות המבוססות על פרמטרים שונים, אך בעצם חלים אותם שיקולים כמו אלו שנדונו במערכת של דניס.

גורמים לשברים בחוליות

שברים בחוליות יכולים להיות משני סוגים עיקריים:

  • שברים טראומטיים בחוליות: אלה נגרמים מטראומה, שהיא כה חמורה עד שהיא שוברת חוליה בריאה (כ-95% ממקרי השברים בחוליות);
  • שברים פתולוגיים בחוליות: השבר מתרחש ללא כל טראומה או בנוכחות טראומה קלה שלא תוכל לשבור חוליה בריאה; במקרה זה, החוליה 'חולה' ויש לה אובדן כוח (כ-5% ממקרי השבר הכולל של החוליה).

הגורמים העיקריים לשבר בחוליות עקב טראומה הם:

  • תאונות דרכים (כמעט מחצית מכלל המקרים);
  • נופל מגובה;
  • פציעות ספורט, בעיקר כאלו הכרוכות במגע פיזי, כגון רוגבי, פוטבול אמריקאי ופוטבול, אך גם כאלו הכרוכות ברכיבה על סוסים;
  • מעשי אלימות (מכות, יריות וכו').

המחלות שעלולות להשפיע על חוליה ולהוביל לשבר פתולוגי הן בדרך כלל מסוג מטבולי:

  • מטבולי: כגון אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס;
  • ניאופלסטית: כגון גידולים או גרורות בעצמות.

גורמי סיכון

הבאים נמצאים בסיכון גבוה יותר לשבר בחוליות

  • גברים (יחס זכר/נקבה הוא 4:1);
  • צעירים בגילאי 18 עד 25
  • קשישים מעל גיל 70;
  • נשים לאחר גיל המעבר (תקופה שבה הסיכון לאוסטאופורוזיס עולה);
  • ספורטאים מקצועיים בספורט מגע;
  • אלה שרוכבים על סוסים או אופנועים;
  • אלו הסובלים מאוסטאופניה או אוסטיאופורוזיס;
  • מי שמבצע עבודה שבה קיים סכנת נפילה (למשל פועלי בניין);
  • אלה שיש להם גידול חולייתי ראשוני;
  • אלה עם סרטן סופני עם גרורות בעצמות לחוליות.

שברים בחוליות עקב אוסטאופורוזיס חוזרים על עצמם לעיתים קרובות, במיוחד אם החולה אינו מתמודד עם מצב היחלשות העצם.

תסמינים וסימנים של שבר בחוליות

שבר בחולייה אחראי לכאבי גב.

לפעמים מתון, לפעמים חזק (תלוי בהיקף השבר), לכאב זה יש את הייחודיות של החמרה עם התנועה.

אם השבר בחוליה מלווה בפגיעה בחוט השדרה ו/או בעצבי עמוד השדרה, תמונת הסימפטומים תועשר בהפרעות נוירולוגיות, כגון

  • אובדן שליטה על סוגר פי הטבעת ו/או שלפוחית ​​השתן;
  • תחושת חוסר תחושה לאורך הגפיים;
  • עקצוץ לאורך הגפיים;
  • תחושת חולשת שרירים לאורך הגפיים.

עוד יש לציין שבמקרה של שברים בחוליות הקרובות לראש, אנרגיית הפציעה עלולה להתפשט למוח ולגרום לאובדן הכרה.

שיתוק

אחד הסיכונים העיקריים של שבר בחוליות הוא פגיעה בעצבי עמוד השדרה ובמח העצם, שעלולה להוביל לשיתוק חלקי או מלא, זמני או קבוע של חלקים שונים בגוף בהתאם למקום הפציעה.

להלן סכימה של היקף השיתוק האפשרי (בכחול) בהתאם למקום הפגיעה הספציפי.

באופן כללי, אנו יכולים לומר שככל שהפגיעה בחוט השדרה "גבוהה יותר", כך השיתוק האפשרי נרחב יותר.

אִבחוּן

באופן כללי, הדברים הבאים חיוניים לניסוח האבחנה של שבר בחוליה

  • אנמנזה: זה מורכב מאיסוף, באמצעות שאלות ספציפיות, את כל הנתונים בעלי עניין רפואי שימושי לזיהוי הגורם וגורמי נטייה למצב מסוים. במקרה של שברים בחוליות בעקבות טראומה חמורה לעמוד השדרה, האנמנזה קשה לביצוע מכיוון שהמטופל אינו מסוגל לענות. במקרים כאלה עשויה להגיע עזרה חשובה מהאדם שהיה עד לתאונה. כאשר, לעומת זאת, השבר בחוליה הוא תוצאה של אי-היחלשות של העצמות, הערכת ההיסטוריה הקלינית מהווה שלב בסיסי במסלול האבחון;
  • בדיקה גופנית: זה מורכב מבדיקה קפדנית של האזור הכואב, בשילוב עם בדיקה של הראש, החזה, הבטן, האגן והגפיים. בדיקה אובייקטיבית לא צפויה לקבוע את סוג השבר בחוליה הקיים;
  • הדמיה אבחנתית: צילום רנטגן, סריקת CT והדמיית תהודה מגנטית של עמוד השדרה;
  • בדיקה נוירולוגית: זו מאפשרת לרופא לקבוע אם השבר בחוליה היה מעורב באיזשהו אופן בחוט השדרה או בעצבי עמוד השדרה הסמוכים.

יצוין כי, כאשר השבר בחוליה הוא תוצאה של טראומה שעלולה לפגוע בחוט השדרה, על הרופא מוטלת החובה לקבוע את הסימנים החיוניים של החולה לפני כל הערכה נוספת של היקף הפגיעה; המבוצעת בשעת חירום, גישה זו מגנה על המטופל מכל תמרונים שעלולים להחמיר את המצב.

טיפולים

הטיפול בשבר בחוליה תלוי בעיקרו בסוג השבר.

ככלל, גישת הטיפול היא שמרנית במקרים של שברים קלים ויציבים בחוליות, וניתוחית במקרים של שברים בחוליות חמורים ולא יציבים.

בתום הטיפול שמטרתו תיקון שבר בחולייה, מגיע תמיד מחזור של טיפול שיקומי (פיזיותרפיה).

טיפול שמרני

טיפול שמרני בשברים בחוליות כרוך בשימוש בסד אורטופדי לגב (אורתוזיס) כדי לשמור על עמוד השדרה ללא תנועה ויישור במהלך תהליך ריפוי העצם, ולאחר מכן, לאחר השלמת תהליך תיקון העצם, כולל קורס של טיפול שיקומי (פיזיותרפיה).

טיפול שמרני משמש בדרך כלל במקרה של:

  • שברי דחיסה בחוליות;
  • שברים בחוליות של התהליך הרוחבי.

עם זאת, יש לציין כי ניתן להשתמש בטיפול שמרני גם במקרה של שברי כיפוף/הסחת דעת קלים בחוליות (שברים בהם הפגיעה מוגבלת לגוף החוליה).

טיפול כירורגי

הטיפול הניתוחי בשברים בחוליות כולל פעולות איחוי חוליות עדינות (בהן הרופא משתמש בברגים, ווים וכו'), ניתוח חוליות או קיפופלסטיקה, שמטרתם לשקם את האנטומיה של החוליה או החוליות הפגומות ולהקל על כל לחץ על החוליות. חוט השדרה או עצבי עמוד שדרה שכנים; כמו בטיפול שמרני, הטיפול הכירורגי בשברים בחוליות כולל גם מהלך של שיקום.

ככלל, טיפול כירורגי משמש במקרה של:

  • שברי פרץ בחוליות;
  • שברים בחוליות עקב כיפוף/הסחת דעת עם מעורבות חולייתית מוחלטת;
  • שברים בחוליות עם נקע.

הקוראים מזכירים כי, למרבה הצער, פציעות חוט השדרה הן קבועות, מה שאומר שאין טיפול רפואי או כירורגי לתיקון אותן.

פיסיותרפיה

לאחר שבר בעמוד השדרה, נעשה שימוש בשיקום פיזי (או פיזיותרפיה) על מנת להחזיר את האלסטיות וטונוס השרירים של הגב שהיו קיימים לפני הפציעה.

משך הפיזיותרפיה משתנה בהתאם לסוג השבר בחוליה.

סיבוכים של טיפול בשברים בחוליות

הטיפול בשברים בחוליות מאלץ את החולה לנוח במיטה; חוסר התנועה הנובע מכך הוא גורם מסוכן בקידום התופעה של פקקת ורידים לאורך הגפיים, במיוחד התחתונות.

בנוסף לסיבוך מסוכן זה, ישנם גם סיבוכים אפשריים שעלולים לנבוע משימוש בניתוח ואשר מאפיינים אפשרות טיפולית זו, ללא קשר לתחום היישום (סיבוכים כאלו מורכבים מזיהומים, שטפי דם וכו').

פרוגנוזה

באופן כללי, ככל ששבר בחוליה חמור יותר, כך יש פחות סיכוי להחלמה מלאה; אפילו, במקרה של שברים בחוליות הקשורים לפגיעה בחוט השדרה, שחזור של תפקודים מוטוריים מסוימים (כולל שליטה על הסוגרים של הכליות ושלפוחית ​​השתן) בלתי אפשרי.

זמני תיקון עצמות

במקרה של שבר בחולייה, זמני תיקון העצם הם בין 6 ל-12 שבועות.

קרא גם:

חירום בשידור חי אפילו יותר... בשידור חי: הורד את האפליקציה החינמית החדשה של העיתון שלך עבור IOS ואנדרואיד

ציסטות עצם אצל ילדים, הסימן הראשון עשוי להיות שבר 'פתולוגי'

שבר בשורש כף היד: כיצד לזהות ולטפל בו

שברים של לוחית הגדילה או ניתוקים אפיפיזים: מה הם וכיצד לטפל בהם

שברי מאמץ: גורמי סיכון ותסמינים

שברים בעור הקטן: מה הם, איך להתערב

שברי גרינסטיק: מה הם, מהם התסמינים וכיצד לטפל בהם

עזרה ראשונה לעצם שבורה: איך לזהות שבר ומה לעשות

שברים של הגפה העליונה: איך זה נראה ואיך להתמודד עם זרוע שבורה

הבנת שברי עצם: אבחון וטיפול

טראומה בפנים עם שברי גולגולת: ההבדל בין שבר LeFort I, II ו-III

מקור:

Medicina Online

אולי תרצה גם