דיסמורפוביה בגוף: תסמינים וטיפול בהפרעת דיסמורפיזם בגוף

הפרעת גוף דיסמורפיזם (הידועה היסטורית בשם דיסמורפופוביה) נכללת בקטגוריה הרחבה יותר של הפרעות סומטופורמיות, המתאפיינות בנוכחות של תסמינים גופניים שאינם מוצדקים על ידי מצב רפואי כללי כלשהו וכן על ידי השפעות של חומר או הפרעה נפשית אחרת.

סימן ההיכר של דיסמורפופוביה הוא העיסוק בפגם במראה הפיזי

זה עשוי להיות דמיוני לחלוטין, או, אם קיימת חריגה פיזית קטנה של ממש, הדאגה של הנבדק עולה בהרבה מהנורמה.

תלונות הן בקלות על פגמים קלים או דמיוניים של הפנים או הראש, כגון שיער עבה או דק יותר, אקנה, קמטים, צלקות, ביטויי כלי דם, חיוורון או אדמומיות, הזעה, אסימטריות או חוסר פרופורציות בפנים, או שיער מוגזם.

דאגות נפוצות אחרות של אנשים דיסמורפיים מתייחסים לצורה, גודל או מראה אחר של האף, העיניים, העפעפיים, הגבות, האוזניים, הפה, השפתיים, השיניים, הלסת, הסנטר, הלחיים או הראש.

עם זאת, כל חלק אחר בגוף עלול להפוך לגורם לדאגה (למשל, איברי מין, שדיים, ישבן, בטן, זרועות, ידיים, רגליים, רגליים, ירכיים, כתפיים, עמוד שדרה, אזורים גדולים יותר בגוף או מדידות גוף כלליות, או מבנה גוף ומסת שריר).

בדיסמורפופוביה, העיסוק עלול להשפיע בו זמנית על חלקים שונים בגוף

הפרעה זו נצפית בעיקר אצל מתבגרים משני המינים והיא קשורה קשר הדוק לשינויים של ההתבגרות.

אם זה משפיע על נושאים מבוגרים זה מורכב יותר, כי עם סוף גיל ההתבגרות האדם צריך לרכוש תחושת ביטחון עצמי כך שהוא יכול להתייחס בהרמוניה עם אחרים, מבלי להיות סובלים מתסביכי נחיתות הקשורים למראה פיזי, שלא לדבר על על ידי תסמינים ברורים כמו אלה של דיסמורפיה.

רוב האנשים עם הפרעה זו חווים אי נוחות חמורה עם העיוות כביכול שלהם, לעתים קרובות מתארים את החששות שלהם כ"כואבים מאוד", "מייסרים" או "הרסניים".

רובם מתקשים לשלוט בדאגותיהם, ועושים מעט או לא מנסים להתנגד להן.

כתוצאה מכך, דיסמורפופובים מבלים לעתים קרובות שעות רבות ביום במחשבה על ה"פגם" שלהם וכיצד לתקן אותו (לעיתים פונים לניתוחים קוסמטיים או מניפולציות עצמיות שיכולות להחמיר אותו), עד כדי כך שמחשבות אלו יכולות לשלוט בחייהם.

רגשות בושה על ה"פגם" שלהם עלולים להוביל להימנעות ממצבי עבודה, בית ספר או מגע חברתי.

אנשים אלה עם דיסמורפיזם בגוף מפעילים קומפולסיות במטרה לבחון, לשפר או להסתיר את הפגם לכאורה

לדוגמה, הם נוטים לבדוק את עצמם במראה או במשטחים מחזירי אור אחרים, להפגין תשומת לב מוגזמת למראה שלהם, נוטים להסתרק או לשטוף את שיערם שוב ושוב, לערוך השוואה מתמדת עם המראה הפיזי של אחרים, לחפש ביטחון או לנסות לשכנע אחרים לגביהם. פְּגָם.

דיסמורפופוביה ניתנת לטיפול יעיל באמצעות פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית, תוך שאילת טכניקות רבות מאלה המשמשות לטיפול בהפרעות אובססיביות-קומפולסיביות, שיש להן קווי דמיון שונים.

תרופות יעילות רק לעתים רחוקות, לפחות אלא אם כן ישנה תחלואה נלווית עם דיכאון מג'ורי.

קרא גם:

חירום בשידור חי אפילו יותר... בשידור חי: הורד את האפליקציה החינמית החדשה של העיתון שלך עבור IOS ואנדרואיד

רפואת ילדים / ARFID: ברירות מזון או הימנעות בילדים

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD): סקירה כללית

מדוע כולם מדברים על אכילה אינטואיטיבית לאחרונה?

חרדה, מתי תגובה נורמלית ללחץ הופכת לפתולוגית?

התעללות בין המגיבים הראשונים: כיצד לנהל את תחושת האשמה?

חוסר התמצאות זמני ומרחבי: מה זה אומר ולאילו פתולוגיות זה קשור

התקף הבהלה ומאפייניו

חרדה פתולוגית והתקפי פאניקה: הפרעה נפוצה

מטופל בהתקף פאניקה: כיצד לנהל התקפי פאניקה?

התקף פאניקה: מה זה ומהם התסמינים

הצלת חולה עם בעיות נפשיות: פרוטוקול ALGEE

אכילה מודעת: החשיבות של דיאטה מודעת

אוכל וילדים, היזהרו מגמילה עצמית. ובחר מזון איכותי: 'זו השקעה בעתיד'

הפרעות אכילה: המתאם בין מתח והשמנה

הפרעות אכילה בילדים: האם זו אשמת המשפחה?

מתח וסימפטיה: איזה קישור?

פסיכוסומליזציה של אמונות: תסמונת עבודת השורש

מקור:

IPSICO

אולי תרצה גם