צהבת המוליטית, כולסטטית, חסימתית, יילוד: סקירה כללית

צהבת ברפואה היא סימן המאופיין בשינוי צבע צהבהב של העור, הסקלרה והקרום הרירי הנגרם מרמות גבוהות מדי של בילירובין, כלומר בילירובין בדם

כדי שצהבת תהיה גלויה, רמת הבילירובין חייבת לעלות על 2.5 מ"ג/ד"ל.

צהבת קלה (תת-רחם), שניתן להבחין בה על ידי בדיקת הסקלרה באור טבעי, ניתנת לרוב לזיהוי כאשר ערכי הבילירובין בסרום נעים בין 1.5 - 2.5 מ"ג/ד"ל.

צהבת היא מצב פאראפיזיולוגי ביילודים, בעוד שהיא לעתים קרובות סימן לפתולוגיה אצל מבוגרים.

בילירובין נובע מהקטבוליזם של heme (מולקולה הכלולה בהמוגלובין), והוא קיים בגוף האדם בשתי צורות: צורה עקיפה, שנמצאת בדרך כלל במחזור הדם ונושאת על ידי אלבומין פלזמה; וצורה ישירה, שבה בילירובין מצומד עם חומצה גלוקורונית, אינדיקציה לכך שהוא הצטמד באופן גלוקורוני על ידי הכבד והפך להידרופילי, מתאים לסילוק עם מרה.

זיהוי איזו משתי צורות הבילירובין קיימת בכמות יתר מספקת אינדיקציה לגורם לצהבת.

אין לבלבל בין צהבת לבין צורה דומה של שינוי צבע צהבהב של העור הנקראת 'קרוטנודרמה' או 'פסאודו-צהבת'.

צהבת המוליטית (עם היפרבילירובינמיה לא מצומדת או עקיפה)

זה נובע מייצור מוגבר של בילירובין ו/או חוסר יכולת של הכבד לבצע את תהליך הצימוד עם חומצה גלוקורונית.

ייצור הבילירובין עולה במהלך ההמוליזה, כלומר הרס מוגבר של תאי דם אדומים.

זה קורה במחלות דם מסוימות:

  • לחץ חמצוני מוגבר בשילוב עם מחסור באנזים של תאי דם אדומים (כגון מחסור ב-G6P-DH, דהידרוגנאז של גלוקוז-6-פוספט, הידוע בכינויו 'פאביזם');
  • עירוי של דם לא תואם;
  • אנמיה המוליטית אוטואימונית;
  • המוליזה של יילודים על ידי חיסון בהריון הראשון של אמהות Rh שהרות שוב ילדי Rh+;
  • תסמונת גילברט או תסמונת קריגלר-נג'אר.

צהבת כולסטטית (עם היפרבילירובינמיה מצומדת או ישירה)

הסיבה לכך היא כולסטאזיס, מצב שבו בילירובין מיוצר בדרך כלל ומרכיב את המרה, אך הוא נתקל במכשול ואינו יכול לעבור במסלול הרגיל שייקח אותו למעיים ובכך יסולק עם הצואה.

זה מוביל לתסמינים וסימנים אחרים המתקיימים במקביל בסוגים אלה של צהבת:

  • שתן בצבע מרסלה (או בצבע קולה); זה נובע מהעובדה שבילירובין ישיר, בהיותו מסיס במים (בניגוד לבילירובין עקיף), ברגע שהוא במחזור הדם יכול להיות מסולק עם השתן, מה שנותן לו את הצבע האופייני לו.
  • צואה היפוקולית או אכולית. בשל העובדה שצבע הצואה ניתן בדרך כלל על ידי פיגמנטים מרה, שבמצב זה אינם מגיעים למעי
  • עִקצוּץ. למעשה, מלחי מרה נמצאים גם במרה, אשר נוטים להיות מושקעים בעור כאשר הם מסתובבים, מה שמעניק גירוד עז.

ללא ספק הגורם השכיח ביותר לצהבת כולסטטית הוא אבני מרה, כאשר אבן נתקעת בצינור המרה וגורמת לחסימה ביציאת המרה, ובכך לצהבת.

למרות שצואה היפוקולית ובילירובינוריה אופייניות לצהבת כולסטטית, הן יכולות להופיע גם במחלות תוך-כבדיות שאינן חסימות אחרות ולכן אינן סימנים מספיקים לאבחנה.

הגורמים העיקריים לצהבת חסימתית הם:

  • ניאופלזמות של דרכי המרה והמעי;
  • אבנים;
  • פפיליטיס;
  • מוזרים;
  • דלקת לבלב כרונית;
  • ציסטות;
  • ניאופלזמות של דרכי המרה מחוץ לכבד;
  • לחיצות ממסה לא תקינה חיצונית, כגון קרצינומה של ראש הלבלב;
  • תסמונת דובין-ג'ונסון;
  • תסמונת הרוטור.

צהבת ילודים

צהבת ילודים נחשבת בדרך כלל לפיזיולוגית והיא נגרמת מהמוקטרזיס מוגברת, כלומר הרס של תאי דם, כך שהיא אינה נתמכת על ידי יכולת הכבד שכן הכבד עדיין לא בשל.

זה נצפה בכ-50% מהתינוקות שנולדו וב-80% מהפגים.

זה מתרחש ביום השני/שלישי ועשוי להימשך עד 8 ימים אצל תינוקות שנולדו ועד 14 ימים אצל פגים.

רמות הבילירובין בדרך כלל מתייצבות ללא כל התערבות.

תינוקות עם צהבת יילודים מטופלים בחשיפה לאור כחול עז (פוטותרפיה).

צהבת ילודים עלולה לגרום לנזק קבוע כאשר ריכוזה עולה על 20-25 מ"ג/ד"ל, כלומר במקרה של קרניקטרוס שכן לבילירובין יש השפעות רעילות על מערכת העצבים המרכזית.

טיפול בצהבת

בעוד שצהבת ילודים נחשבת לצורה פסאודו-פיזיולוגית שהינה הפיכה מספר ימים לאחר הלידה, ולכן אינה מצב מסוכן במיוחד, צהבת המתבטאת בבגרות מדאיגה יותר והיא בדרך כלל אינדיקטור למחלה מתמשכת שעלולה להיות חמורה יותר או פחות. וניתן לטיפול.

תינוקות המבטאים צהבת בדרך כלל אינם נתונים לשום טיפול; רק במקרים מסוימים מטופלים צעירים נחשפים לפוטותרפיה.

רק בנסיבות נדירות צהבת ילודים נחשבת פתולוגית; למשל, כאשר הוא מופיע כבר ביום הראשון לחיים, כאשר ריכוז הבילירובין הישיר עולה על 1.5-2 מ"ג/ד"ל, או כאשר המצב נמשך יותר משבועיים.

במקרים בעייתיים, ניתן לתת מינונים תוך ורידי של אלבומין למניעת שקיעת בילירובין ברקמות, ולעיתים גם פנוברביטל.

צהבת המתרחשת במהלך הבגרות - כפי שהוזכר קודם לכן - היא בעייתית יותר.

במקרה של צהבת, מומלץ לעבור את כל הבדיקות הנדרשות על מנת לבודד את הגורם הבסיסי: מכיוון שהאטיולוגיה יכולה להיות מגוונת מאוד, אין תרופה אחת לכל צהבת ורק לאחר זיהוי הגורם הבסיסי ניתן לבצע טיפול ספציפי להיות מנוהל.

הטיפולים יכולים להיות מגוונים מאוד וכוללים המתנה ערנית, שינוי בהרגלי האכילה (במקרה של אבנים בכיס המרה או במקרה של הצהרת פסאודו), תרופה אחת או יותר וניתוח (למשל במקרה של סרטן הלבלב).

להלן מחלקות התרופות הנפוצות ביותר בטיפול בצהבת

  • Phenobarbital (לדוגמה Luminal, Gardenal, Phenoba FN): תרופה זו שייכת לקבוצת נוגדי פרכוסים ומשמשת גם לטיפול בצהבת פתולוגית אצל תינוקות וילדים מתחת לגיל 12. כהנחיה, מומלצת מינון של 3-8 מ"ג/ק"ג ליום, אפשר לחלק ל-2-3 מנות. אל תחרוג מ-12 מ"ג/ק"ג ליום. התייעץ עם הרופא שלך.
  • אלבומין (למשל Album.Um.Immuno, Albutein, Albital): זמין כתמיסה להזרקה לווריד, אלבומין משמש בטיפול לטיפול בצהבת, במיוחד צהבת ילודים. התרופה מיועדת לעכב את הצטברות הבילירובין ברקמות. מינון ומשך הטיפול הם באחריות הרופאים בלבד.

תרופות המשמשות בטיפול לטיפול בצהבת תלויה באבני מרה

  • חומצה צ'נודיאוקסיכולית: זוהי חומצת המרה החשובה ביותר המיוצרת על ידי הכבד. החומר הפעיל משמש בטיפול כדי לסייע בהמסת אבני מרה, גם בהקשר של צהבת; טיפול בתרופה זו מסוגל להמיס באופן חלקי או מלא אבני מרה (המורכבות מכולסטרול), ובכך לפתור את הצהבת התלויה באבני מרה. התייעץ עם הרופא שלך לגבי מינון ושיטת מתן.
  • Ursodeoxycholic acid או ursodiol (למשל Ursobil HT, Ursodes AGE, Litursol): מתן תרופות אלו הוכח כמתאים במיוחד להמסת אבני כולסטרול בכיס המרה, גם בהקשר של צהבת. המינון המומלץ הוא כדלקמן: 8-12 מ"ג/ק"ג לאוס ליום, כמנה בודדת, בערב או בשתי מנות מחולקות; להאריך את הטיפול עד שנתיים (טיפול תחזוקה: 250 מ"ג ליום). הקפדה על אופן נטילת התרופה חיונית לריפוי המחלה (קלקולי) וביטול תופעות לוואי (במקרה זה, צהבת).

תרופות המשמשות לטיפול בצהבת תלוית מונונוקלאוזיס

  • Acyclovir (למשל Acyclovir, Xerese, Zovirax): במקרים מסוימים של מונונוקלאוזיס, אולי קשור לצהבת, הרופא רושם חומר זה, התרופה המועדפת לטיפול בהרפס סימפלקס.
  • איבופרופן (למשל Brufen, Moment, Subitene) התרופה היא נוגדת דלקת/משככי כאבים (NSAID): מומלץ ליטול 200 עד 400 מ"ג של החומר הפעיל בפרוטוקול (טבליות, שקיות מבעבעות) כל 4 עד 6 שעות, כמו נָחוּץ. במקרים מסוימים, ניתן לתת את משכך הכאבים גם תוך ורידי (400 עד 800 מ"ג כל 6 שעות, לפי הצורך).

קרא גם

חירום בשידור חי אפילו יותר... בשידור חי: הורד את האפליקציה החינמית החדשה של העיתון שלך עבור IOS ואנדרואיד

אנצפלופתיה של בילירובין (Kernicterus): צהבת יילודים עם חדירת בילירובין למוח

מישוש בבחינה האובייקטיבית: מה זה ולמה זה מיועד?

בטן חריפה: גורמים ותרופות

מצבי חירום של בריאות הבטן, סימני אזהרה ותסמינים

אולטרסאונד בטן: איך להתכונן לבחינה?

מקרי חירום של כאבי בטן: כיצד מתערבים מצילים אמריקאים

תמרון וסימן Psoas חיובי או שלילי: מה זה ומה זה מציין

ניתוח מתיחת בטן: מה זה ומתי הוא מבוצע

הערכה של טראומה בבטן: בדיקה, מיחוש ומישוש של המטופל

בטן חריפה: משמעות, היסטוריה, אבחון וטיפול

טראומה בבטן: סקירה כללית של תחומי ניהול וטראומה

התנפחות בטן (בטן מפושטת): מה זה וממה זה נגרם

מפרצת אבי העורקים הבטן: תסמינים, הערכה וטיפול

מצבי חירום של היפותרמיה: כיצד להתערב במטופל

מקרי חירום, כיצד להכין את ערכת העזרה הראשונה שלך

התקפים ביילוד: מצב חירום שצריך לטפל בו

מקרי חירום של כאבי בטן: כיצד מתערבים מצילים אמריקאים

עזרה ראשונה, מתי זה מצב חירום? קצת מידע לאזרחים

בטן חריפה: גורמים, תסמינים, אבחון, לפרוטומיה חקרנית, טיפולים

מָקוֹר

Medicina Online

אולי תרצה גם